״מה שנותר״. הפוסטר שצייר ועיצב דוד פולונסקי לעבודת הווידיאו של רועי ניצן ואבישי כהן
אני מתפרנס מכתיבה כבר 27 שנים ודי מפתיע אותי כשמדי פעם מזדמן לי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי קודם. אז הנה: משהו שמעולם לא עשיתי קודם – לכתוב טקסט לתערוכה במוזיאון. לפני כמה חודשים פנו אליי טל לניר וחגית ורנר, אוצרות במוזיאון תל אביב, והציעו לי לכתוב את הטקסט המלווה את עבודת הווידיאו המתוכננת של רועי ניצן ואבישי כהן, החלק השלישי בסדרה בשם ״קומפוזיציות לזמןחלל״, של עבודות המחברות בין תמונה וסאונד שהן אצרו במוזיאון. זה היה אתגר מעניין. טקסטים המלווים תערוכות במוזיאון לעיתים מסובכים לי מדי, נדמה לי שהדיבור תמיד גבוה יותר מהעבודה, מחפש את המופשט ומתעלם מהקונקרטי. אין לי רקע באוצרות או בכתיבה מוזיאלית, וסוג הטקסטים הזה מרתיע אותי. האם אוכל לנסות להביא אל המוזיאון את סגנון הכתיבה שמועדף עליי? התשובה היתה חיובית. וכך, ניסיתי לחבר טקסט שיש בו גם מימד מידעי, שיש בו גם משהו שנראה כמו כתבה, שלא רק עוסק בניתוח, אלא מוסיף ידע והצצה אל תהליך הפקת היצירה. כשאני רואה יצירה לעיתים קרובות אני מבין מה ניסו לומר, אבל לא תמיד מבין איך עשו את זה ולכן אני אסיר תודה כשמישהו מרים את המסך וחושף את אחורי הקלעים. וחוץ מזה, דעה יש לכולם, אבל מידע לאו דווקא. וכך, בחודשים שחלפו, עקבתי מקרוב ומרחוק אחרי תהליך הפקת הווידיאו, ולבסוף ביקרתי בסטודיו של רועי ניצן, אותו הוא חולק עם דוד פולונסקי, כדי לחזות בתוצאה הכמעט סופית. את שמם של ניצן ופולונסקי אתם מכירים מכותרות הפתיחה של ״ואלס עם בשיר״. ניצן עשה את האפקטים, פולונסקי עיצב את הסרט.
ביום חמישי נפתחה התערוכה המציגה את שיתוף הפעולה בין התמונה של ניצן והסאונד של כהן (חצוצרן הג׳ז, ואחד המוזיקאים הישראלים הכי מפורסמים בעולם). העבודה תוצג בבניין החדש במוזיאון תל אביב בחודשיים הקרובים. השניים, חברים ותיקים שמשתפים פעולה לא מעט בחיבור בין תמונות וצלילים, יצרו את מה שנראה כמו סרט קצר בן שמונה דקות המוצג בלופ. אבל שבו מול הסרט קצת יותר זמן ותגלו את סודות העבודה. כמו, למשל, שהפסקול לא מסונכרן לתמונה, השיר קצר מהסרט, וכך בכל סיבוב הביטים המוזיקליים מתיישבים קצת אחרת על הרגעים הוויזואליים.
להמשך הקריאה…
תגובות אחרונות