22 יוני 2017 | 09:05 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

תמונות ראשונות מצילומי סרטו החדש של אבי נשר, עם ג׳וי ריגר ונתן גושן

צילומי סרטו של אבי נשר, אתמול בעיר העתיקה בירושלים. צילום: איריס נשר

השבוע התחילו בירושלים צילומי סרטו החדש של אבי נשר, וכרגיל, כמסורת – מאז צילומי ״הסודות״ ב-2006 – ״סינמסקופ״ שמח להביא לכם את הצילומים הראשונים מהסט. הביטו בצילום בראש הפוסט. לכאורה, נראה פריים אגבי של יום צילום טיפוסי בירושלים: מפעיל סטדיקאם ובום-מן, כשעל פניהם חולף חסיד מזדמן. אלא שהחסיד הזה הוא הזמר נתן גושן, שמגלם את אחד התפקידים הראשיים בסרט.

ג׳וי ריגר, ששיחקה גם ב״החטאים״, סרטו הקודם של נשר (בחיאת, תנו לה אופיר על משחקה שם) מגלמת אשה צעירה שחזרה בתשובה, למורת רוחה של משפחתה המאוד-חילונית. דמותה של ריגר חזרה בתשובה עם בן זוגה, אותו מגלם נתן גושן, בתפקידו הקולנועי הראשון. גיבורת הסרט נקרעת בין גישתו הקפדנית והמחמירה מאוד של בן זוגה, ובין ניסיונותיו של אביה, פסיכולוג נודע שנמצא בצרות משל עצמו, ״להציל״ אותה מציפורני הדת, שהוא משוכנע ששטפה את מוחה. את הוריה מגלמים יובל סגל (שמשחק עכשיו ב״חדרי הבית״ של איתן גרין) ומיה דגן (שזכתה בפרס אופיר על תפקידה ב״פעם הייתי״ של נשר). את סבא של ריגר מגלם ששון גבאי. הצלם, כמו בכל סרטיו של נשר מאז ״הסודות״, הוא מישל אברמוביץ.

ג׳וי ריגר ונתן גושן בצילומי סרטו של אבי נשר. צילום: איריס נשר

כאמור, אנחנו מלווים את צילומי סרטיו של נשר כבר 13 שנים ואם היה דבר אחד ידוע בקשר אליהם זה שיש חוקיות: כל שלוש שנים סרט חדש, כמו שעון. כך זה מאז ״סוף העולם שמאלה״ ב-2004. והנה, אנחנו נמצאים בסך הכל שנה וחצי אחרי צילומי ״החטאים״, וחצי שנה אחרי הפצתו, אז איך כבר סרט חדש? למעשה, זהו גלגול של הפרויקט שנשר התחיל לעבוד עליו עוד לפני ״החטאים״. בגרסתו המקורית קראו לו ״עמק רפאים״ והוא היה אמור להיות קופרודקציה ישראלית-אמריקאית, עם שחקנית אמריקאית בתפקיד הראשי. שחקניות שונות הגיעו במהלך 2014 לבדוק אפשרות להשתתף בסרט ואז התחילו פיגועי הדקירה בירושלים והשחקניות וסוכניהם נבהלו. נשר עבר לעבוד על ״החטאים״. אחרי שהסרט הופץ, הוא חזר לתסריט ההוא אותו כתב עם הפסיכולוג נועם שפנצר, ושיכתב אותו כהפקה ישראלית. הסרט נקרא בשלבי השכתוב ״האלוהית״ ואז ״עולה הרגל״ וכרגע הוא נטול שם. וממילא, כולם יקראו לו, כתמיד, ״החדש של אבי נשר״.

ג׳וי ריגר ואבי נשר בצילומי הסרט החדש. שיתוף הפעולה השני שלהם אחרי ״החטאים״. צילום: מיכל פתאל

 

אבי נשר ונתן גושן, בצילומי הסרט החדש, נטול השם. צילום: מיכל פתאל

 

זה הסרט הרביעי של נשר שעוסק, בדרך כזו או אחרת, בחקר נושאים הקשורים ליהדות. הסרט החדש, כמו ״הסודות״ וכמו ״פלאות״, מתרחש בתוך עולם של אנשים דתיים, תלמידי ישיבה ותלמידות סמינר, והמתח או החיבור שנוצר בין דתיים וחילוניים. ״החטאים״ לא עסק אמנם בדת ובדתיים, אבל הוא שאל שאלות אמוניות ומוסריות הבוחנות עולם יהודי שיש או אין בו שכר ועונש.

 

נשר וגושן. פעם שלישית שנשר חוקר בסרטיו את עולם הדת והאמונה, אחרי ״הסודות״ ו״פלאות״. צילום: איריס נשר

 

דניאל זמיר, הזמר והסקסופוניסט, תורם לפסקול הסרט כמה קטעים מקוריים, וגם משתתף בצילומים בתפקיד קטן:

אבי נשר עם דניאל זמיר, המופיע בתפקיד אורח

צילומי הסרט מתקיימים בדיוק בתקופה שבה ״החטאים״ מופץ ב-23 בתי קולנוע בארצות הברית, על ידי חברת גולדווין (לייבל הארט-האוס של אם.ג׳י.אם), אחרי שקיבל שם ביקורות יפות (הביקורת של גלן קני באתר של רוג׳ר איברט, שמשווה את נשר לאסגר פרהדי, מפתיעה בתבונתה ובאבחנותיה). באחרונה הוזמן התסריט של ״החטאים״ להשתלב בספריית התסריטים של האקדמיה האמריקאית לקולנוע (הגוף שמחלק את האוסקרים). הספריה של האקדמיה כבר מכילה עותקים לתסריטים ישראליים כמו ״למלא את החלל״, ״כנס העתידנים״, ״כנפיים שבורות״, ״הערת שוליים״, ״פעם הייתי״, ״הסיפור של יוסי״, ״שליחותו של הממונה על משאבי אנוש״ והסרטים התיעודיים ״5 מצלמות שבורות״, ״שומרי הסף״, ״פרינסס שואו״ ו״יומני לוחמים: הסלילים הגנוזים״.

השוט האחרון של יום הצילום של ליל אמש:

נושאים: בשוטף

21 יוני 2017 | 12:08 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

״המומיה״, ביקורת

מתוך סצינת ההתתרסקות המרהיבה ב״המומיה״, שצולמה באפס גרביטציה. ממה כולם התאכזבו בדיוק?

דיברתי על ״המומיה״ וסרטים נוספים בפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן או הורידו כאן

חדש! תוכלו להאזין לפודקאסט ולתוכניות רדיו הקצה בשידור חי, וגם להקשיב לכל התוכניות בארכיון התחנה, בכל מקום באמצעות האפליקציה החדשה של רדיו הקצה לאייפון ולאנדרואיד. הורידו כאן

להמשך הקריאה…

נושאים: ביקורת

20 יוני 2017 | 12:00 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

״יוצא מן הכלל״ של מישל הזווניציוס יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים 2017

״יוצא מן הכלל״ של מישל הזווניציוס. לואי גארל בתפקיד ז׳אן לוק גודאר בסרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים

שלושה שבועות לפני שהוא מתחיל, מתפרסם סוף סוף שמו של סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים הקרוב. הסרט שנבחר הוא ״יוצא מן הכלל״ (״Redoutable״) של מישל הזווניציוס (״הארטיסט״), שהוקרן בתחרות בפסטיבל קאן האחרון. על הסרט הזה שמענו לראשונה בדיוק לפני שנה: מישל הזווניציוס היה אורח פסטיבל סרטי הסטודנטים בשנה שעברה וארחתי אותי לסשן שאלות ותשובות בסינמטק, שם הוא סיפר שהוא עומד לצלם, כמה חודשים אחרי אותו מפגש, סרט חדש שיעסוק בז׳אן לוק גודאר ב-1967, ברגע הזה שבו מצד אחד הוא מתחיל סיפור אהבה חדש, ומצד שני הופך להיות מהבמאי הכי חשוב והכי משפיע בעולם, לבמאי שבוחר בדרך רדיקלית וניסיונית שגורמת לעולם הקולנוע להתנכר אליו. ואני, למשמע הסינופסיס הזה, כמעט התעלפתי מרוב שמחה. זה רעיון מבריק לעשות סרט על גודאר בדיוק בנקודת הזמן הזאת, והרגע שבו הוא עובר מ״וויקאנד״ הכה משפיע ל״הסינית״ התמוה, ומתמסר להשקפת העולם המאואיסטית, ובמידה רבה מנסר את עצמו מתוך הכלל. ואם מי שמספר את הסיפור הזה הוא הזווניציוס, הבמאי של ״הארטיסט״, אדם שאהבת הקולנוע שלו רשומה היטב בסרטיו – ולא רק אהבה, אלא גם הבנה עמוקה מאוד של סגנון ותוכן – הרגשתי שזה פרויקט שיהיה בידיים הנכונות. לשאלתי האם גודאר מודע לסרט שהוא עושה עליו והאם הוא משתף איתו פעולה, הזווניציוס ענה שלא. ״למרות שלא הייתי צריך (הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של השחקנית אן ויאזמסקי, שהיתה נשואה לגודאר במשך 12 שנה), כתבתי לו מכתב על הסרט ועל מה שאני מתכנן לעשות כי הרגשתי צורך לעדכן אותו. אבל הוא מעולם לא ענה לי״.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

17 יוני 2017 | 22:05 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 17.6.2017

ארבעה סרטים נכנסו השבוע לטבלה, מהגדולים לקטנים, מהגבריים לנשיים, מהאמריקאים לצרפתים. ״המומיה״, בכיכובו של טום קרוז, היה אמור להיות שובר הקופות הגדול של סוף השבוע, אבל הוא מגלה שארבע נשים עוקפות אותו בסיבוב: ״לילה קשוח״ הוא קומדיה פרועה על קבוצת חברות שנפגשות עשר שנים אחרי הקולג׳ למסיבת הרווקות של אחת מהן, גדושה בסמים ואלכוהול, שמסתבכת כהוגן כשהחשפן שהן הזמינו מת להם; ״טופאק, כל העיניים עלי״ הוא ביוגרפיה קולנועית על הראפר טופאק שאקור, שזוכה בכל העולם, כולל בישראל, לביקורות איומות; ומנגד, ״רופא הכפר״ הוא סרט צרפתי כפרי שמהווה אלטרנטיבה לקהל המבוגר (בנשמתו) שכל שאר הסרטים האלה פשוט צעירים ופרועים מדי עבורו.

שני פרטים מעניינים: א. ״לילה קשוח״ הוא הסרט השני בבימוי במאית שנכנס למחשת הסרטים המובילים בטבלה. ב. עושה רושם שזה יהיה השבוע האחרון של ״תברח״ בטבלה (ובהקרנות הסדירות בבתי הקולנוע), מה שאומר שיש סיכוי טוב שבשבוע הבא ״וונדר וומן״ יהיה הסרט במקום הראשון (עם ציון ממוצע של 3.6 בלבד).

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

14 יוני 2017 | 08:03 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל קולנוע דרום 2017: אמט אסקלנטה רואה את ההשפעות של ״שליחות קטלנית 2״ על הסרטים שלו

הבמאי אמט אסקלנטה בסינמטק שדרות, אתמול

על הבמאי המקסיקני אמט אסקלנטה כתבנו כאן, רגע לפני בואו לפסטיבל קולנוע דרום. אסקלנטה הוא אחד השמות החמים והמדוברים בזירת סרטי הפסטיבלים בעשור האחרון. ״הלי״, סרטו השני, עליו זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, היה הסרט שלפני כמה שנים דיברו עליו לא מעט, בגלל סצינת עינויים שבשיאה מבעירים באש את איבר מינו של גיבור הסרט. סקס ואלימות, בגרסתם הקיצונית ביותר, הם מהמאפיינים של סרטיו. סרטו האחרון, ״הפרא״, זיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה, ובזכות העובדה שבמרכז הסרט הזה יש לא רק סיפור משפחתי פרוורטי, מיני ואלים, אלא גם חיזר/מפלצת, הפכה את אסקלנטה השנה גם ליוצר מבוקש בזירת פסטיבלי המד״ב וסרטי הז׳אנר. ״זה נחמד״, הוא מודה. ״זכיתי בפרס הבימוי בפנטסטיק-פסט באוסטין טקסס, והפרס הוא ספל בירה שאתה צריך לשתות בשלוק אחד על הבמה מול כולם״.
אסקלנטה, שקל לדמיין אותו זוכה בשנים הקרובות בדקל הזהב על אחד מסרטיו הבאים, קיים אתמול מפגש עם קהל – רובו של סטודנטים ובוגרים ממכללת ספיר – במסגרת פסטיבל קולנוע דרום המתקיים בסינמטק שדרות, אותו הנחו ארז פרי ואפרת כורם.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

12 יוני 2017 | 07:51 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

מי זכו והפסידו הלילה בפרסי הטוני ואיך זה קשור לקולנוע (פודקאסט קולנוע #131)

״גראונדהוג דיי, המיוזיקל״ מאת טים מינצ׳ין ובבימוי מתיו וארקוס

ניגנתי קטעים מתוך המיוזיקלס הגדולים של השנה בברודוויי לקראת פרסי הטוני בפודקאסט הבדרך-כלל-קולנוע שלי. לחצו על הנגן או האזינו כאן

הבוקר חולקו בניו יורק פרסי הטוני להצגות התיאטרון בבורודוויי לעונת 2016-2017 בטקס בהנחיית קווין ספייסי שהועבר בשידור חי ברשת סי.בי.אס. זהו, לדעתי, טקס הפרסים המרכזי היחיד בלוח השנה האמריקאי שלא משודר בשום קונסטלציה בישראל, לא בשידור חי ולא בשידור מוקלט וערוך, כלום (להבדיל מהאוסקר, האמי וגראמי שמשודרים כולם בשידור חי גם בישראל). אולי הגיע הזמן לשים קץ להדרה הזאת.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

11 יוני 2017 | 23:58 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל קולנוע דרום 2017: הכירו את אמט אסקלנטה וליסנדרו אלונסו

מתוך ״הלי״ של אמט אסקלנטה. השבוע בשדרות

פסטיבל קולנוע דרום בהפקת המחלקה לקולנוע של מכללת ספיר נפתח הערב בסינמטק שדרות (ועוד אולמות בסביבה, כל הפרטים כאן). את פירוט התוכנייה והרגעים המסקרנים ביותר מתוכה פרסמנו כבר כאן, ועכשיו נתמקד במה שהם בעיניי שניים מהתוכניות הכי מסעירות והאורחים הכי מעניינים שיגיעו לפסטיבל: הבמאי המקסיקני אמט אסקלנטה והבמאי הארגנטינאי ליסנדרו אלונסו. אסקלנטה הוא המוכר יותר מבין השניים, בזכות העובדה שהוא כבר זכה פעמיים בפרס הבימוי בפסטיבל בכיר: בפסטיבל קאן על סרטו ״הלי״ ובפסטיבל ונציה האחרון על סרטו החדש, ״האיזור הפראי״ (אותו תוכלו לראות גם בפסטיבל ירושלים הקרוב בשם ״הפרא״). אסקלנטה משך תשומת לב ממש מרגעיו הראשונים כבמאי, כשהתקבל למסגרת מבט מסוים בקאן עם סרט הביכורים שלו, ״דם״ (״סנגרה״), אותו הפיק קרלוס רייגדאס, בכיר במאי מקסיקו כיום (לפחות מבין אלה שלא עברו לעבוד בהוליווד ולזכות בה באוסקרים). אסקלנטה התחיל את דרכו כאסיסטנט בסרטו של רייגדאס, ״קרב בשמיים״, ומשם השניים התיידדו לרייגדאס הפך למעין מנטור שלו. רייגדאס, זוכרים זקני שדרות, היה כבר אורח פסטיבל קולנוע דרום לפני כמה שנים, כך שיש להניח שאסקלנטה כבר שמע על הפסטיבל הזה שמתקיים בעיירת ספר וחפש קולנוע שנמצא בשולי החברה ובשולי המיינסטרים ובשולי הציווליזציה. אחד הדברים שמסקרנים אותי בשבוע הקרוב, הוא לשמוע את השיחות של אסקלנטה עם אפרת כורם וארז פרי, אנשי הפסטיבל ומורים במכללת ספיר, וההבנה איך הקולנוע שלו רלוונטי למדינה כמו ישראל בכלל, ולתושבי ישובי הדרום ותלמידי ספיר בפרט.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

08 יוני 2017 | 23:05 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 8.6.2017

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, שלושתם סרטים אמריקאים שמגיעים מפסטיבלי קולנוע: ״הפנים האחרונות״ של שון פן זכה לביקורות איומות בפסטיבל קאן לפני שנה וזוכה אצלנו לקונסנזוס נדיר שמציב אותו כסרט עם הציון הממוצע הנמוך ביותר בשנתיים האחרונות. ״חיבור פשוט״ הוא סרט חמוד ומשפחתי שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס והפך בשבועות האחרונים לסרט העצמאי הכי מצליח השנה באמריקה. ו״המעגל״, מותחן הייטק, שהוקרן בפסטיבל טרייבקה האחרון מול תגובות פושרות. בקיצור, שבוע משעמם מאוד. מצד שני, ״וונדר וומן״ מלקט עוד ציונים ומצבו בטבלה משתדרג באופן פלאי כשהוא עולה מהמקום החמישי אל המקום השני. שני סרטי ז׳אנר במקומות הראשונים. ואגב, למטרות שעשוע בלבד גללו מטה כדי לראות מה הסרט במקום השמיני.

יצא מהטבלה: ״נרודה״, ״7 דקות אחרי חצות״ (אחרי שלושה שבועות).

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

06 יוני 2017 | 07:17 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

31 סרטים עלילתיים יתחרו על פרס אופיר 2017, כולל שבי גביזון, שמוליק מעוז ורוני קידר

״אל תשכחי אותי״. במאי: רם נהרי. שחקן ותסריטאי: ניתאי גבירץ

31 סרטים עלילתיים, 20 סרטים תיעודיים באורך מלא, 14 סרטים תיעודיים קצרים ו-15 סרטים עלילתיים קצרים יתמודדו החל מיום ראשון על פרסי אופיר. בקטגוריית הסרטים הקצרים היצירות המוצגות הן כאלה שעברו סינון מוקדם על ידי ועדות צפייה מבין חברי האקדמיה. בסרטים העלילתיים נמצאים כל 31 הסרטים שהוגשו לתחרות ללא סינון. על פי תקדימי העבר, יש להניח שאחד או שניים מהם לבסוף ינשרו מהתחרות אם הם לא יספיקו להגיע לדדליין ההקרנות בזמן (אני מודאג במיוחד מסרטו של מייק בורשטיין שצילומיו הסתיימו אך לאחרונה. האם הוא יושלם בזמן?).

התחרות כבר מכילה כמה להיטים: ״החטאים״ של אבי נשר הוצג בבתי הקולנוע בדצמבר והביא 200,000 צופים. ״לא פה, לא שם״ – שאני צופה שהולך להיות אחד הסרטים הבולטים בתחרות, ולא אופתע כלל אם גם יהיה הזוכה – כבר הופץ בינואר והביא 100,000 צופים. ״בן גוריון, אפילוג״, בתחרות התיעודית, ירד ממש השבוע מהקרנות מסחריות בהן מכר 25,000 כרטיסים. שלושת הסרטים האלה הם גם ההצלחות היחידות עד כה של הקולנוע הישראלי השנה. שאר הסרטים הישראליים שהוצגו בבתי הקולנוע ב-2017 היו מתחרות האקדמיה של השנה שעברה, ואף אחד מהם לא ממש הצליח אצל הקהל.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

04 יוני 2017 | 11:22 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

קרה לכם פעם שראיתם סרט ולא הבנתם למה כולם כל כך התלהבו ממנו?

מתוך ״פארגו״, סדרת הטלוויזיה. מחשבה מעוררת הזדהות, אבל בעלת פוטנציאל מסוכן

קרה לכם פעם שראיתם סרט ולא הבנתם למה כולם כל כך התלהבו ממנו? ברור. זה חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים תחת מבול עצום של דעות. דעות של אחרים, שאנחנו אמורים איכשהו למצוא את עצמנו מזדהים ומסכימים לפחות עם חלק מהן. אבל מה אם לא? מה אם אנחנו קוראים את הדעות האלה, שהן תמיד נחרצות ופסקניות, ולא מזדהים עם אף אחת מהן? לא עם השליליות ולא עם החיוביות? בין אם זה בענייני סרטים, הצגות, טלוויזיה, מוזיקה או אפילו פוליטיקה וחברה? מה אם אנחנו פתאום מבינים שבעולם של ״בעד״ ו״נגד״, ״טוב״ ו״רע״ אנחנו חושבים לא ככה ולא ככה, אלא באמצע, או קצת הצידה?

נישאר עם קולנוע. אחת לכמה זמן מגיע הסרט שכולם מדברים עליו, ואז אחרי שנדמה שכולם כבר ראו אותו אתם הולכים לראות אותו גם, להבין ״על מה כל הרעש״ ואז התגובה הבלתי נמנעת היא ״זה הכל?״. שתי מילים שמביעות אכזבה עצומה. וגם אם חיבבתם את הסרט אז זה כמעט תמיד יהיה ״נחמד… אבל ציפיתי ליותר״.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף